מאמרים  >>  מאמרים בחינוך  >>  המחשוב ומערכת החינוך / גלובס

המחשוב ומערכת החינוך / גלובס

 

-

ההתמודדות הגדולה היא עם מחסור במחשבים בכיתות ומעט מדי מורים טכנופילים ; קיפאון מחשבתי במשרד החינוך?

03/04/2009,!

"הילדים של היום, זה לא הילדים של פעם", נוהגים לומר כאלה שמתקשים לעמוד בקצב ההתפתחות בעולם. והאמת? הם צודקים. הילדים של היום מורגלים לכל-כך הרבה חידושים טכנולוגיים, שהמבוגרים עדיין לא התחילו להפנים. צעדי הענק שעשתה הטכנולוגיה בשנים האחרונות הפכו באחת למנת חלקו של הדור הצעיר, שנולד לתוך גוגל, ויקיפדיה ופייסבוק.

הילדים מסתובבים צמודים לסלולרי ול-iPod שלהם, מצ'וטטים דרך מסנג'ר או ICQ ושולטים כמעט בכל רזי הטכנולוגיה העכשווית.

בתוך הקדמה הממהרת הזו, מה חלקה של מערכת החינוך, שעל ברכיה אמורים להתחנך הילדים הטכנופילים של היום? מצד אחד, אפשר לראות שילוב של טכנולוגיות שונות בתוך המערכת, שמשנות את צורת ההוראה. מצד שני, הפער הדיגיטלי עדיין ניכר בתוך המערכת בשל מחסור במשאבים וגם כשכבר קיימת הטכנולוגיה, לא בטוח שהיא עוזרת להישגים.

"גם במחיר, גם באיכות וגם בביצועים, יש טכנולוגיה זמינה למערכת החינוך - דבר שלא היה לפני חמש שנים", אומר רוני דיין, מנהל גף יישומי מחשב במשרד החינוך. "בעבר אמרו שיש מחשבים ואינטרנט, אבל היו בעיות טכניות. היום יש טכנולוגיות בשלות".

תשובה בלחיצה

אחת הטכנולוגיות שכבר
השתלבו במערכי ההוראה הבית-ספרית היא השימוש במחשב בשילוב מקרן. לדברי דיין, הטכנולוגיה הזו מונעת מהמורה לבזבז זמן שיעור יקר על כתיבה על הלוח, כשבפועל הוא מקרין מצגות, מסמכים ואף סרטונים מהמחשב בכיתה הישר אל הלוח.

"כך, המורה נמצא יותר עם הפנים אל התלמידים, פחות מפנה להם את הגב, וזה שינוי משמעותי בהצגת המידע לתלמידים. בצורה זו גם גדלה האינטראקציה של המורה עם התלמידים, כשחלק גדול מהם מגלה יותר עניין ומעורבות בשיעור", אומר דיין ומעריך שבתוך שלוש שנים, שליש מהכיתות בישראל יחזיקו מקרנים כאלה.

טכנולוגיה אחרת היא מצביעים אלקטרוניים. בדומה לשעשועונים טלוויזיוניים בהשתתפות הקהל, התלמידים מקבלים שלט קטן עם מספר כפתורים וכשהמורה מציג על הלוח שאלות, לוחץ כל תלמיד על אחד הכפתורים ועונה על השאלה. בדרך זו, יכולים המורים לראות את התפלגות התשובות של התלמידים, ליצור ממוצע כיתתי וכן לאבחן נקודתית טעויות אצל כל אחד מהתלמידים בנפרד. לדברי דיין, זו טכנולוגיה זולה יחסית, שחודרת לכיתות בשלוש השנים האחרונות. כמו-כן, נעשה ניסיון לשלב מחשבי לוח (Tablet PC) עבור התלמידים כאמצעי טכנולוגי ייעודי לשיתופם בשיעור.

דרך נוספת לשילוב טכנולוגיות בחינוך היא זו של הכיתה החכמה, בה מוצב לוח חכם-אקטיבי. זהו לוח מיוחד שמחובר למחשב ועליו יכולים המורים לכתוב, לצייר ולהוסיף מידע לתכנים המועלים מהמחשב עצמו. גם התלמידים יכולים לקחת חלק בשיעור ולגשת ללוח החכם ולפתור עליו תרגילים ושאלות. הלוח מאפשר גם לשמור את כל מערך השיעור, כולל את הערות המורים בקולם, ולהעלות אותו לאתר אינטרנט ייעודי. שם יכולים למצוא את החומר תלמידים שהתקשו בהבנת השיעור או כאלה שנעדרו מהשיעור.

פער דיגיטלי עם אלה שיש להם

אמצעים טכנולוגיים יש, אבל הבעיה העיקרית היא מחסור בעמדות מחשב בכיתות הלימוד. ב-1992 קמה ועדה (מחר 98) בראשות נשיא מכון ויצמן דאז, פרופ' חיים הררי, שהמליצה לפעול לקיום יחס של 5 תלמידים לעמדת מחשב בבתי-הספר בישראל. למרות זאת, כפי שקורה בלא מעט ועדות ממשלתיות - המלצות לחוד ומציאות לחוד.

בעקבות המלצות הוועדה, פרסם משרד החינוך תוכנית-אב יישומית למחשוב מערכת החינוך, כשהמטרה העיקרית הייתה להגיע ליחס של 10 תלמידים לעמדת מחשב אחת. בשנת 2000 הוחלט להפעיל את שלב ב' של התוכנית, שבו בחלק מבתי-הספר יוצב מחשב לכל 5 תלמידים. בפועל, המצב רחוק מהיעדים ואף מחמיר עם השנים.

בעוד שב-2006 יחס התלמידים למחשבים עמד על 1:12.2, ב-2008 היחס הורע ל-1:15.5. מחקר SITES הבינלאומי שנערך ב-2006 ופורסם אשתקד קבע כי רק שליש מבתי-הספר בישראל הגיעו ליעד של 10 תלמידים למחשב, בעוד שמספרם של בתי-הספר עם יחס 1:20 הוכפל בין 1998 ל-2006.

הבדלים אלה יוצרים בפועל פער דיגיטלי בין אלה שיש להם נגישות למחשבים ולטכנולוגיה לבין אלה שאין להם. הנגישות הטכנולוגית מאפשרת ניידות חברתית ובהיעדרה, הפערים החברתיים הקיימים צפויים להחריף.

"לא ייתכן שבית-הספר יהיה המקום היחיד שמפגר ב-20 שנה אחרי כל דבר אחר בסביבתו של הילד", אומר הררי, המכהן כיום כראש מכון דווידסון לחינוך מדעי. "אנחנו חיים בעולם שכמעט כל דבר בו מושפע מהתפתחות טכנולוגית ואין שום אפשרות לבודד את התלמידים מההתפתחויות האלה".

"במשרד החינוך יש קיפאון מחשבתי"

הררי עומד מאחורי פרויקט מחשב כתו"ם (כיתה, תלמיד ומורה), שמטרתו העיקרית הוא להעניק מחשבים ניידים למאות תלמידים ולאפשר נגישות בתוך כותלי בית-הספר לשימושים טכנולוגיים לצורכי חינוך והוראה.

"אחרי 30 שנה של מחשבים ביתיים, מערכת החינוך עדיין לא שינתה את מסגרת מורה-לוח-כיתה מלבד מקומות בודדים שעשו את השינוי הזה", אומר הררי, "זה הרי לא ייתכן".

את עניין העלות הגבוהה של הכנסת מחשבים לכיתות פותר הררי באמצעות בדיקות שערך. לדבריו, עלות רכישת מחשב לכל תלמיד על-ידי המדינה שקולה לתוספת של 2 תלמידים לכיתת לימוד - התקציב שנחסך בשל צמצום מספר המורים ובעלות השכר שלהם יאפשר רכישת מחשבים לכל מיליון וחצי התלמידים בישראל.

"במשרד החינוך יש קיפאון מחשבתי בנושא שילוב המחשבים", מאשים הררי. "זה מתחיל בשר ולא באיזה פקיד. גם יולי תמיר, השרה האחרונה, שמסיימת את תפקידה בימים אלה, וגם השרה הקודמת וגם קודמיה. כל שנה שעוברת, האשמה יותר גדולה.

"הרי הילדים יושבים בכיתה ויכולים לשלוח SMS לחבר ביבשת אחרת, אבל הכיתה מתנהגת כאילו לא קיימים מחשבים בעולם".

ייתכן, שהמחשבים והטכנולוגיות הם לא חזות הכול. לדברי פרופ' יורם עשת-אלקלעי, ראש מרכז המחקר לשילוב טכנולוגיות בהוראה ע"ש צ'ייס, הכול תלוי באופן השימוש ולא בכמות המחשבים. "האתגר הגדול הוא לא עצם השימוש בטכנולוגיה אלא השימוש הנכון שעושים בה. אם לא יודעים להשתמש בטכנולוגיה באופן נבון, עלולים לגרום נזק גדול יותר", אומר עשת-אלקלעי.

"למשל, אם מורה יתחיל להקריא לתלמידים ממצגת פאואר-פוינט, הוא יאבד אותם. התלמידים יקלטו את החומר מהר יותר אם הם יקראו את המצגת מהלוח, מאשר אם יקשיבו למורה שיקריא. בצורה כזאת, המורה מאבד מהסמכויות שלו וגורם נזק גדול יותר מאשר אם היה מעביר את החומר בצורה רגילה".

נכות טכנולוגית

בשנים האחרונות, גובר השיח סביב הפער הדיגיטלי בין דור התלמידים לבין דור המורים, שסובלים לעתים מנכות טכנולוגית. קשה לחלקם לאמץ חידושים ולשנות הרגלים של שנים. אבל משרד החינוך וגופים שונים מנסים בשנים האחרונות להכשיר את המורים כדי שיידעו להשתמש במחשבים ולא רק כדי לשלוח מיילים.

"המורים הם מהגרים דיגיטליים", טוען עשת-אלקלעי, "הם עולים חדשים שמגיעים לעולם שכולו טכנולוגי. כשמכניסים לכיתה מחשב או לוח חכם שהתלמידים יודעים להשתמש בו והמורים לא, הם מאבדים את הסמכות והמכשיר הטכנולוגי הופך למאיים. יתרה מזאת, ברגע שיש מחשב בכיתה, התלמיד יכול לבדוק באינטרנט אם מה שהמורה אמר הרגע בשיעור נכון או לא ולהעמיד אותו על טעותו. גם זה משהו שיכול לערער סמכויות".

אבל לא הכול שחור ולבן. "אפשר ללמד כלב זקן טריקים חדשים. אנשים מבוגרים מעבירים פחות שעות מול המחשב ולכן אין להם מספיק ניסיון. תן להם יותר שעות אז הם יקבלו יותר ניסיון. המורה לא ילך לאיבוד, אם הוא לא ייתן לטכנולוגיה להפוך אותו לרעש רקע. הוא צריך לדעת איך ליצור אינטראקציה עם הטכנולוגיה ועם התלמידים וכך לשמור על מעמדו וסמכותו", הוא מוסיף.

"המחשב לא ישפר בהכרח הישגים"

גם אם יהיו מחשבים בכיתות וגם אם המורים יוכשרו לעבודה איתם, לא בטוח שהתלמידים ייהנו מהפירות. "יש ציפייה מהטכנולוגיה שתתקן את התחלואים של מערכת החינוך אבל גם אם לכל התלמידים יהיו מחשבים, זה לא בהכרח ישפר את ההישגים", אומר עשת-אלקלעי. "מחקרים מראים שהטמעת טכנולוגיות לא הפכה בהכרח את בתי-הספר ליותר טובים. זה שיש לך חוטים וברזלים לא הופך את הלמידה ליעילה יותר.

"אנחנו צריכים למחשב את עצמנו לדעת אבל צריך להבין שהמחשב הוא לא מהות הכול. מי שלא נגיש לטכנולוגיות כמו אינטרנט ומחשבים אז יש לו פחות סיכוי למצוא עבודה ולרכוש השכלה, אבל המחשב לא הופך אותנו לאינטליגנטים. עובדה שאנחנו בין המדינות המובילות בשימוש ובחדירת אינטרנט אצל בני נוער אבל במערכת החינוך אנחנו במקום נמוך יחסית לשאר", הוא מסכם.

בינתיים, כשהיחס בין מספר המחשבים לבין מספר התלמידים בכיתות נמוך למדי, קשה עדיין לבדוק ולהעריך את ההשפעות של הטכנולוגיה על הישגי התלמידים. למרות מחקרים שונים וסותרים בנושא, קשה להעריך האם ידידו הטוב של הנוער - המחשב - אכן עוזר לו בלימודים ומקדם אותו. ועדיין, לא צריך מחקר מקיף כדי להבין שהגיע הזמן שמערכת החינוך תתקדם למאה ה-21 מבחינה טכנולוגית ולא תישאר מאחור.

 
  עמוד הבית | רכישת ספר דרך האתר | תוכנה לניהול תקציב | פורום  
1-700-701-081       בניית אתרים סידיטק - בניית אתרים